מהי תשישות נפש?
הכרה באדם כ"תשוש נפש" מהווה תנאי חלופי על מנת לקבל הכרה וגמלת סיעוד מחברות הביטוח וכן מהמוסד לביטוח לאומי.
במאמר העוסק בתנאים המזכים בגמלת סיעוד פירטנו אודות מבחן ה-ADL המשמש לבחינת זכאותו של מטופל סיעודי לגמלה כאשר הוא מתקשה בביצוע פעולות היום יום.
אפשרות חליפית לקבלת גמלת סיעוד היא במקרה בו החולה הסיעודי סובל מ"תשישות נפש".
ההגדרה של תשישות נפש
היא ירידה קוגניטיבית משמעותית בתפקוד המוח עד שנדרש תשוש הנפש להשגחת הזולת על מנת למנוע תאונות בכל שעות היום והלילה.
למעשה יתכן כי תשוש הנפש יכול להתנייד ולבצע את מרבית פעולות היום יום פיזית באופן מספק.
אך הבעיה ממנה הוא סובל היא במישור הקוגניטיבי, והיא אשר מונעת ממנו תפקוד עצמאי.
הסובלים מתשישות נפש פעמים רבות יתנהגו באופן אשר אינו תואם את מצבם, מיקומם, גילם וצרכיהם
התנהגותו של תשוש הנפש במצבים ובתרחישים שונים עלולה לסכן את חייו, גופו ובריאותו או פשוט לגרום לכך שהוא לא יוכל להתנהל באופן עצמאי ויזדקק לסיוע סיעודי.
כל זאת כאשר יתכן שמבחינה פיזית הוא אינו סובל ממגבלה בביצוע הפעולות.
דוגמה לכך:
תשוש נפש המרגיש צורך לעשות את צרכיו יכול להחליט כי "אפשרות נוחה" יותר היא פשוט לעשות זאת במכנסיו.
דוגמא נוספת היא במצב בו תשוש הנפש ירצה להכין לעצמו אוכל וישכח לסגור את הגז תוך חשיפת עצמו וסביבתו לסכנה.
בדומה, אף תשוש נפש המסוגל לצאת לטייל בעצמו, איך אינו מסוגל לזהות את מיקומו ולשוב לביתו יזדקק לסיוע והשגחה בכל שעות היממה.
נסכם
במצב של תשישות נפש יכול אמנם תשוש הנפש להפגין סממנים בריאים מבחינה פיזיולוגית. אלא שמבחינת התמצאות במרחב ובמציאות, מביאות אותו מגבלותיו לכך שהוא נזקק לסיוע ולהשגחת הזולת.
כאמור במאמרים קודמים, הצגנו את המצב המשפטי בו זכאות לגמלת סיעוד נמדדת ביכולת או באי היכולת לבצע מספר פעולות מתוך הפעולות היום יומיות המכונות ADL (Activity of Daily Living).
חולה המוכר כחולה סיעודי אשר אינו מסוגל לבצע את אותן פעולות יכול לקבל הכרה.
גמלת סיעוד וכן שירותי סיעוד נוספים על ידי מגוון גופים ובינהן חברות הביטוח, המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, רשויות המס ועוד, שיכירו בו כזכאי לגמלאות.
ואולם, בניגוד למצב בו חולה מגיע לחוסר יכולת לעשות שימוש בגופו כבעבר והזדקקותו לעזרת הזולת ברורה לכל. אבחנה של תשישות נפש המזכה בגמלת סיעוד היא מעט מורכבת יותר.
במקרה זה נותרת לחולה הסיעודי היכולת לבצע את כל פעולות ה-ADL אך לא את הקוגניציה לדעת מה לעשות ומתי.
הוכחת מצב כזה מורכבת, מאחר שחברת הביטוח תרצה לוודא שאכן כך המצב, והחולה זקוק לעזרה והשגחה מעבר לכל ספק כדי לאפשר לו לקבל את התגמולים המתבקשים.
כאשר כאמור הסממנים החיצוניים אינם בולטים וברורים כפי שאצל כל חולה סיעודי אחר.
הנוסח האחיד בפוליסות הסיעוד, מגדיר מבוטח כסיעודי תחת החלופה של "תשוש נפש" אם הוא עומד בהגדרה הבאה:
"פגיעה בפעילותו הקוגניטיבית של המבוטח וירידה ביכולתו האינטלקטואלית, הכוללת ליקוי בתובנה ובשיפוט, ירידה בזיכרון לטווח ארוך ו/או קצר וחוסר התמצאות במקום ובזמן הדורשים השגחה במרבית שעות היממה.
על פי קביעת רופא מומחה בתחום, שסיבתה במצב בריאותי כגון: אלצהיימר, או בצורות דמנטיות שונות."
יש לשים לב שבפוליסות סיעוד ישנות תתכן הגדרה שונה
המבוטח אינו מודע תמיד למצבו אך משפחתו וקרוביו יהיו מודעים על פי רוב היטב לירידה הקוגניטיבית, והם אלה שיתמכו בו בין אם בפעולות השגרה ובין אם בטיפול בהכרה בו כמטופל סיעודי ובהגשת התביעה בעניין.
המבוטח, משפחתו וקרוביו זקוקים לגמלת הסיעוד על מנת לקבל עזרה נוספת שתאפשר להקל על חיי המבוטח, ולמשפחתו תסייע להמשיך בשגרת חייהם.
תשושי נפש אשר זקוקים להשגחה במרבית שעות היממה יכולים להיות זכאים לגמלת הסיעוד.
גמלה זו תאפשר להם לחיות את חייהם בכבוד ותוך שמירה על גופם ועל בטחונם וזאת מבלי להפר את שגרת חיי הסובבים אותם.
ואולם מאחר שעניין הוכחת מצב כזה מעט מורכבת יותר משל מטופלים סיעודים אחרים.
מומלץ לפנות לסיוע משפטי בנושא!
תביעה לקבלת גמלה, ובפרט כאשר היא מוגשת על ידי עו"ד המתמחה תביעות הסיעוד, תניב למבוטח הסיעודי את גמלת הסיוע לה הוא זכאי בתוך זמן קצר.